מעבר לכיתה א' אצל ילדים על הרצף התקשורתי​

מאת: אורית כהן שטילר, פסיכולוגית קלינית ורכזת גן "עוגת הפלאים" ביחידת ראשון לציון.

מעבר לכיתה א' הוא אחד המעברים המשמעותיים ביותר בחייו של הילד והוריו. הילד עובר ממסגרת קטנה, מוגנת עם גמישות רבה ויחס שווה בין משחק ופנאי ללמידה מכוונת, אל מסגרת מובנית באופן מלא אשר מערכת הציפיות והדרישות בה שונה איכותית וכמותית מזו של הגן. קיימים מספר הבדלים מרכזיים בין מסגרת הגן לבית הספר:

אורית כהן
מיקום

 

הגן קטן יותר מבחינה פיסית וכל פינה בו מוכרת בעוד שביה”ס הוא מרחב גדול עם מבנים ומרחבים רבים ולא מוכרים.

כמות דמויות
בגן יש כ-30 ילדים בני גילו עם צוות מצומצם עימו הילד בא במגע לעומת ביה”ס בו ישנם עשרות ומאות ילדים בגילאים שונים שחלקם הקטן מוכר לו ורובם זרים.

שינוי בסדר היום מבחינת היחס בין למידה למשחק
בגן הילד מצופה לפעול לפי סדר יום מובנה אך יחסית גמיש ויש לו בחירה לגבי הפעילויות שהוא בוחר לעשות (יצירה לעומת משחק באחת הפינות למשל) לעומת בית הספר בו יש מערכת שעות קבועה עם מעט ,אם בכלל, בחירה של הילד. היחס בין הזמן המוקדש להקשבה אקטיבית, מילוי הוראות ובין זמן חופשי שמיועד למשחק שונה בתכלית. הילד בבית הספר נדרש לשבת על כסא שעות ממושכות ולהיות מרוכז ביחס לזמני ההפסקה בהם יש לו אפשרות למשחק ותנועה.

שינוי באופנות הלמידה
 – הלמידה בגן מתבססת על חקירה ולמידה מובנות (מפגשים או פעילויות מובנות של יצירה) ועצמאיות (בחצר, בפינות השונות) ומתבססת על גרייה של כלל החושים בשל החשיפה וההתנסות במגוון חפצים וחומרים. בביה”ס מרבית הלמידה היא מובנית ומוכוונת ומתבססת על הערוץ השמיעתי (הקשבה למלל) והחזותי ( כתיבה והעתקה).

שינוי במידת העצמאות והאחריות
 – בבית הספר הילד נדרש למידת אחריות ועצמאות רבה יותר ביחס לגן. הוא מצופה להגיע בזמן לשיעורים, להוציא כלי כתיבה, להכין שיעורים ולמלא אחר הוראות עם מעט תיווך יחסית.

שינוי בכללים ובנורמות ההתנהגות
 – בגן הילד נדרש לשבת בזמן המפגש, להמתין לתורו ולחלוק אולם בביה”ס הישיבה על כסא הינה ממושכת והילד נדרש לציית לסדר היום הקבוע כאשר ישנה מידה נמוכה יותר של סלחנות להפרות של הכללים. הילד נדרש לציית למספר דמוית סמכות ולא רק לגננת ולסייעת, ונדרש לדחות סיפוקים, לבקש רשות לדבר וכו’. בגן הילד מחוזק על מאמץ בעוד בביה”ס הוא נדרש לעבור הערכה ונמדד גם על הישגים.

מעבר לכיתה א’ אצל ילדים על הרצף התקשורתי
המעבר לכיתה א’ אצל ילדים על הרצף התקשורתי מועצם בשל הקושי של רבים מהם בהתמודדות עם מעברים ושינויים. ילדים על הרצף, לרוב, זקוקים לשגרה ומגלים רגישות גבוהה לשינויים ולמצבים אשר חושפים אותם לחויה של חוסר ודאות וחוסר שליטה. הם נוטים להיצמד לחוקים ברורים וזקוקים לסדר וקביעות. נוכח שינוי הם עלולים לחוש הצפה רגשית ותחושות של חרדה ולהגיב בהימנעות , סירוב או ירידה ניכרת בשיתוף פעולה או בסערה רגשית (התקפים בכי וכעס).

 

לילדים על הרצף ישנן 3 אפשרויות למסגרת ההמשך לגן, הנבדלות זו מזו ביחס בין רמת הדרישות מהילד, לעומת רמת התיווך והמותאמות של המסגרת כלפי הילד;

  1. בית ספר חינוך מיוחד לילדים על הרצף, בה רמת התיווך וההתכווננות לצרכי הילד היא הגבוהה ביותר

  2. כיתת תקשורת בחינוך הרגיל

  3. כיתה רגילה בחינוך הרגיל עם/ללא משלבת צמודה.

תהליך ההתאמה למסגרת החינוכית המתאימה עבור הילד חשוב מאין כמוהו ונעשה בדרך כלל לפני המעבר עצמו.

 

איך נוכל להכין את ילדינו לקראת המעבר לכיתה א’?

 

 

 

הכינו את הילד מראש באמצעות שיחה או סיפור

 

רצוי לשבת עם הילד, בשעות שהוא ואתם נינוחים ורגועים ולהסביר לו על המעבר הצפוי ועל המסגרת החדשה אליה יגיע (מה עושים שם? במה היא דומה ובמה היא שונה מהגן? מה אתה מרגיש? אתה רוצה ללכת לשם או לא? מדוע?). חשוב שלא להציף את הילד במלל ובשאלות באותו הרגע אלא לאפשר מרחב לשאלות מצידו ובכל פעם להתייחס למה ששאל. במידה והילד מבטא חששות חשוב לפני הכל לתקף אותם למשל: “זה באמת מפחיד/ מלחיץ…” ואז לקדם חשיבה של פתרון בעיות (מתן כלים). כלומר, לחשוב איתו יחד ומומלץ אף לצייר פתרונות לסיטואציות שונות. במידה והילד מתקשה לשאול ולשתף מעצמו אפשר להעלות סיטואציות מרכזיות ולהציע פתרונות. למשל: מה עושים אם המורה אמר משהו שלא הבנתי? מה עושים אם צריכים להתפנות לשירותים? מה עושים אם ילד אחר פוגע בי?

דרך טובה לתווך לילד היא באמצעות יצירת 
סיפור חברתי. מדובר בסיפור קצר מלווה בתמונות או סמלים אשר מתאר את ההתרחשות הצפויה (למשל: “גדי כבר בן 6 והוא סיים ללמוד בגן כלנית ולאחר חופשת הקיץ הוא יתחיל לבקר כל יום בבית הספר”), את המקום אליו יגיע (“בית ספר הוא מקום בו לומדים, כותבים, קוראים ומשחקים”) את הצוות החינוכי שיפגוש. חשוב להתייחס לדברים שעלולים לאכזב או להפחיד את הילד אך לשמור על טון חיובי ולהדגיש את הכוחות של הילד לצד מה יכול לסייע לו להתמודד במצבים מאתגרים. למשל: “בבית הספר יהיו ילדים חדשים שאתה לא מכיר, אבל לאט לאט תכיר אותם ותרגיש בנוח איתם”. “אם קשה לך או תרגיש כועס/מבולבל אתה יכול לפנות למורה, או לסייעת”. “בבית ספר יש צלצולים והרבה ילדים שמסתובבים במסדרון ובהתחלה זה יכול להיות מבלבל או מבהיל”.

הסיפור יוצר
הטרמה, מפחית חוסר ודאות ומכין את הילד לתרחישים אפשריים שעלולים לקרות. השימוש בתמונות חשוב משום שילדים על הרצף לרוב נשענים יותר בלמידה שלהם על הערוץ החזותי יותר מאשר על השמיעתי, וכן, שימוש בשני הערוצים יחד מחזק את הלמידה וההפנמה בכל ערוץ בפני עצמו. התמונות יכולות להיות קונקרטיות (חלל בית הספר הספציפי בו הילד יבקר, אם זה ניתן) או תמונות של חלל כיתה כלשהי. הסיפור צריך להיות קצר ומותאם ליכולת והרמה ההתפתחותית של הילד ולא בהכרח לגילו הכרונולוגי. על כן מומלץ במידת האפשר להתייעץ עם הצוות החינוכי או הטיפולי בגן אשר מכיר את הילד ויכול להתאים עבורו סיפור.

קראו אותו לילד מספר פעמים והתחילו בין שבוע ועד חודש לפני המעבר, כתלות בגילו של הילד. סביר להניח שהילד עבר הכנה בשנת גן החובה עי הצוות החינוכי ולכן לרוב מדובר בחזרה לצורך הטמעה.

אם הילד מתקשה או מתנגד להקשיב לסיפור, חשוב לא לכפות עליו , אלא להציע לו לשמוע ולהקריא אותו פעם או פעמיים, בין אם הילד מתייחס או לא, ואז להשאיר את הסיפור במקום נגיש לילד שיוכל לדפדף בו אחר כך.

שמרו על שגרה לפני המעבר והמנעו מביצוע שינויים נוספים במידת האפשר
על אף הרצון שהילד יגיע “מוכן” וכמה שיותר עצמאי, אין זה הזמן לפרידות מחפצים שהילד קשור אליהם או נצמד אליהם. להיפך, על מנת להסתגל בצורה הטובה ביותר הילד צריך לגייס את כל המשאבים הרגשיים והקוגניטיביים שלו וזקוק לכל החיזוקים האפשריים כדי לסייע לו לצלוח את התקופה של ההסתגלות. בדיוק כמו שלנו המבוגרים חשוב להיצמד לדברים הקבועים בחיינו נוכח שינוי. כאשר הילד ירגיש מוחזק , נינוח ויכיר את הרוטינות בבית הספר ניתן יהיה לבצע תהליכים מאתגרים , שיוכלו להתרחש ולהתבסס בצורה טובה יותר.

לכו עם הילד בדרך אל בית הספר
תרגלו הליכה ו/או נסיעה אל בית הספר והראו לו את המבנה, את שער הכניסה והחצר. עשו זאת כמה פעמים במהלך חופשת הקיץ. גם אם נדמה לעיתים כי הילד אינו קשוב למילים להסבר שלכם יש ערך רב. ההליכה לפני תחילת השנה, כשאתם נינוחים, מעבירה מסר לא מילולי לילד של מקום בטוח. בניגוד ליום הראשון בו ישנו הרבה מתח מובן מצד ההורים ובהתאם גם מצד הילד.

הכינו את הילד לפרידה בבוקר
: חלק מהילדים עלולים להתקשותבמעברים מהבית לבית הספר. לכן יש לנסות “לגשר” על המעבר  באמצעות הבאת חפץ מהבית אשר משמש כאובייקט מרגיע ומנחם ('חפץ מעבר'). לחלופין, ניתן ליצור טקס קבוע יחד עם הילד, לדוגמה: “כשנגיע לשער ניתן  ‘כיף’ או חיבוק   ואז תיכנס לביה”ס עם המורה, ואנחנו נתראה שוב בצהריים “. יש לכבד את קשיי ההסתגלות של הילד ולנסות לתת את המענה ההולם לצד חיזוק, העצמה ומתן אמון בכוחותיו של הילד וביכולותיו.

צרו קשר מראש עם הצוות החינוכי –
המורה, המשלבת או הסייעת הופכות לדמויות המבוגרות המשמעותיות עבור הילד בזמן שהותו במסגרת. כדי להקל על הפרידה חשוב שתהיה היכרות מוקדמת עם הצוות שילווה את ילדיכם על מנת לשתפם בחוזקות וקשייו של הילד. מה מרתיע אותו? איך הוא מתנהג כשהוא מתוח/ חרד/ כועס? ובעיקר מה מסייע לו ברגעים של מצוקה? (שיניחו לו להיות לבד/ הרגעות עם חפץ אליו הוא קשור/ מגע / מעבר לסביבה מופחתת גירויים/ תיווך מילולי מלווה בכתיבה או ציור של מה הוא מרגיש ומה עורר את התחושות האלה?)

היכרות מוקדמות תקנה לכם הרגשת ביטחון ובהתאם לכך, תוכלו לשדר לילד שזהו מקום בטוח עבורו ושיש לו “אישור” ליצור קשר רגשי עם הצוות. לרוב, עבור ילדים משולבים נערכים מפגשים מקדימים עם הצוות החינוכי לפני ה-1.9. שתפו.

הכלת הקושי שבמעבר לצד העצמת הילד ואמונה ביכולתו –
 נסו על אף הקושי, להתנתק מהחששות הטבעיים שיש לכם מהמעבר, ולהתאזר בסבלנות תוך קבלה והכלה של המקום בו נמצא הילד. אפשר ורצוי לתת מקום לחשש יחד עם עידוד הילד להשתלבות. לדוגמה: “זה באמת נורא מבלבל/מפחיד להגיע למקום חדש ולא לדעת מה יקרה, אבל אמא / אבא כאן איתך ועם הזמן תרגיש טוב יותר”.

יכולתכם לשדר לילד ביטחון ביכולתו להיפרד, ביטחון ביציבות ובנוכחות ההורית גם כשאינכם איתו הינה משמעותית ביותר.אם להורה יש קושי עם המעבר גם אם אין לכך ביטוי מילולי, סביר שהילד יחוש בזאת והביטחון שלו בעצמו, ובסיטואציה יתערער והוא עלול להתקשות יותר במעבר.
התאזרו בסבלנות נוכח אפשרות של נסיגה זמנית; מעבר למקום חדש עבור מבוגרים וילדים כאחד מצריך גיוס משאבים קוגניטיביים ורגשיים לא מבוטלים. כאשר הילד נדרש לגייס את כל כוחותיו לצורך התאקלמות ולמידת הסביבה החדשה הדבר עלול לפגוע בכמות המשאבים שיש לו לביצוע מטלות אחרות שכבר ביצע. אם הילד מראה יותר התנהגויות של רוגז, חוסר סבלנות, התפרצויות או נסיגה התפתחותית חשוב קודם כל לא להיבהל אלא לראות בכך תהליך נורמלי. יחד עם זאת יש לעקוב ולראות האם ישנה מגמת שיפור לאחר תקופה של חודש של הליכה רציפה לבית הספר ובמקביל לעדכן ולהתעדכן עם הצוות החינוכי. אם גם שם ניכרת מגמת שיפור או שבביה”ס הילד משתלב ובבית נותר עוד קושי, מדובר במהלך תקין שלרוב חולף מעצמו. אם הקשיים מתמידים או מחריפים מומלץ להתייעץ עם המחנכת ויועצת ביה”ס ובמידת הצורך לפנות לאיש מקצוע שיוכל לתת ליווי רגשי לכם ולילד.

 

פוסטים נוספים

iisca protocol

פרוטוקל חדשני להערכה ויישום התערבות להתמודדות עם קשיי התנהגות בקרב ילדים עם אוטיזם

פרוטוקול הטיפול מיועד לילדים, נוער ובוגרים על רצף האוטיזם ומבוסס על הנחת הייסוד שכל הילדים, כולל ילדים עם אוטיזם או אבחנות אחרות יכולים לחיות חיים מלאים וחופשיים ללא קיום של התנהגויות מאתגרות....

מעבר לכיתה א' אצל ילדים על הרצף התקשורתי

מעבר לכיתה א' הוא אחד המעברים המשמעותיים ביותר בחייו של הילד והוריו. הילד עובר ממסגרת קטנה, מוגנת עם גמישות רבה ויחס שווה בין משחק ופנאי ללמידה מכוונת, אל מסגרת מובנית באופן מלא...