האם ילדים עם אוטיזם מתעניינים בבובות? האם יש להם עולם דמיון? האם הם מסוגלים לשחק?

עד לפני כשני עשורים הדעה הרווחת היתה כי ילדים עם אוטיזם לא יכולים לשחק במשחק משמעותי, אלא במשחק חזרתי שבו הם מסדרים חפצים בשורות או מסובבים חלקי חפצים, כגון גלגלים של מכונית, ללא משמעות.

מאז התפתח תחום האוטיזם בפן המחקרי, בתצפיות קליניות של אנשי מקצוע ובתיעוד אישי של אנשים עם אוטיזם ושונות נוירולוגית, וברור כיום כי ילדים עם אוטיזם משחקים גם הם במשחק משמעותי וחשוב, כולל משחק סימבולי.

אז מהו משחק סימבולי? מדובר במשחק שהוא ספונטני, לא מתוכנן מראש, ולא מובנה שמערב את עולם הדמיון. בשונה ממשחקי קופסא או קלפים, במשחק סימבולי אין חוקים, והוא יכול להתפתח ולהתקיים עם מעט מאוד צעצועים, ואפילו ללא כל אביזר. חישבו על הפעוט ששם את ידו ליד האוזן ועושה כאילו הוא מדבר עם אמא "בטלפון", או עושה כאילו הוא אוכל משהו ונותן גם לאבא לטעום בכאילו.

משחק סימבולי מתפתח בשנה השנייה והשלישית לחיים, ומשתכלל בהמשך. הוא מצריך יכולת חשיבה שנשענת על הבנת סמלים- כלומר- את ההבנה שסמל, חפץ, תמונה או מילה- יכולים לייצג משהו אחר. כלומר, בדוגמא עם הפעוט שמדבר עם אמא- ידו של הפעוט מסמלת טלפון, המילה אמא מייצגת את דמות האם ללא נוכחותה, והפעוט זקוק גם ליכולת דמיון- ומכל אלה אפשר לשחק ב"נדמה לי".

משחק סימבולי מהווה בסיס הן להנאה, הן לקשר משותף עם דמויות מבוגרות משמעותיות, ובהמשך גם עם ילדים אחרים. כמו כן, משחק סימבולי מאפשר למידה על העולם ועל איך דברים מתנהלים בו, כולל רצף, סדר של דברים, התנהגות של אנשים, תפקידים שונים, וכן ניתן ללמוד על עולם רגשי של אנשים. למשחק סימבולי יש ערך מוסף מיוחד בעיבוד חוויות משמעותיות ובויסות רגשות.

ואיך זה מתנהל אצל ילדים עם אוטיזם? 

• נכון, הם מתקשים או מאחרים לעתים קרובות ללמוד הסמלה, אך הם בכל זאת רוכשים למידה זאת.
• נכון, הם יכולים להתקשות יותר לדמיין וקל להם יותר לעסוק במוחשי ובקונקרטי שאותו אפשר לראות ולגעת, אך גם הם יכולים לפתח דמיון.
• נכון, הם מתקשים לעתים קרובות להבין אינטראקציות חברתיות וסדר של פעולות בעולם האנושי, וזו בדיוק הסיבה מדוע כדאי לעודד ולסייע להם לפתח משחק כזה.
• נכון, הם מתקשים לעתים קרובות לפתח רעיונות ולהביע יצירתיות וספונטניות, וזו בדיוק הסיבה מדוע כדאי לסייע להם דרך סוג כזה של משחק.

אז איך עושים זאת?

מעודדים ילדים לשחק במשחק דמיוני:

• בוחרים מצבים או חפצים שהם אוהבים במיוחד. אפשר להשתמש בשיר או דמות אהובה מתכנית טלויזיה, ולהתחפש לאותה דמות, או להפוך להיות חיה שאליה הילד מתחבר.
• דרך חיבור לעולם התוכן שמעסיק את הילד אפשר לשחק בנדמה לי.
• חשוב שהמבוגר יוביל את המשחק לעתים ויתווך לילד מה עושים, ובכל פעם ייתן לילד אפשרות בחירה בין פעילויות שונות, בין אביזרים שונים, כדי לוודא שהמשחק אכן בא מהילד.
• הכוונה היא להיעזר בכמה שיותר חושים, תלבושות, תנועות כדי להמחיש את המצב או הדמות, ולעודד את הילד בכל פעם שלב קדימה (ומה עכשיו בוב הבנאי רוצה לעשות? מה הוא רוצה להגיד? את מי הוא רוצה להזמין?).
• במידה והילד מתקשה, אפשר לתת לו בכל פעם שתי אפשרויות שמתוכן יוכל לבחור (הוא מרגיש כועס או עצוב? הוא רוצה להזמין למשחק את החבר מהכיתה או את השכן שלו?).

שימו לב:

אנשים רבים חושבים בטעות שברגע שילד משחק בבובות, הוא מקיים משחק סימבולי. אין הדבר נכון בהכרח. ילד יכול לעשות דברים שלמד, אם מתוך חיקוי אחרים ואם מתוך חזרה על פעילות קודמת. כלומר- סיטואציה שבה ילד מושיב בובות סביב שולחן ומגיש להם תה ועוגה, לא תמיד יהיה משחק סימבולי. מה שאתם רוצים לחפש הוא שינוי וגיוון, אז גם אם הילד בחר שוב את סיטואציית שתיית התה כמו במשחק אתמול, לא צריך למנוע, ואחרי זה כדאי לעודד, לתווך ולכוון לעבור למשהו אחר- הם סיימו לשתות את התה, מה הם רוצים לעשות עכשיו? או כשהם מתיישבים, אפשר לומר בטון משחקי- היום חם, לא מתחשק להם לשתות היום תה. אולי בא להם היום לאכול קרטיבים? או אבטיח? מה דעתך? כלומר- לא חייבים לשנות את הסיטואציה אבל נרצה להרחיב, להמשיך, ולא לחזור על אותו הדבר.

אז לסיכום, אפשר וכדאי לכוון ילדים עם אוטיזם לשחק במשחק סימבולי ולפתח אותו. העקרונות שיובילו בבניית המשחק ותיווכו הם: ספונטניות והרחבת רעיונות, המחשה, תיווך אפשרויות לילד, התייחסות לרגשות, וכדאי להוביל את המשחק כך שייצר הנאה. הנאה תורמת גם ללמידה וגם לקשר, וגם מאפשרת לילד להיות יותר רגוע וקשוב, וכך להוציא מעצמו יותר רעיונות וגם יצירתיות.

בהצלחה!